עוד מראשית ימי האנושות, השמיים היו מוקד עניין מרכזי. האסטרונומיה, שלכל הידוע לנו היא המדע העתיק בעולם, הייתה תחום שמשך עמים רבים ותרבויות מגוונות. העיסוק התכוף בכוכבי השמיים הוביל את האנושות למפות את כוכבי השמיים על מנת לתת להם סדר מסוים. היוונים נתנו שמות לקבוצות הכוכבים (קונסטלציות) על פי גיבורי המיתולוגיה שלהם. האסטרונומים בארצות ערב התמקדו בנתינת שמות לכוכבים שקשורים בדרך כלל למיקומם באותן קבוצות. אך במקורות היהודיים, התנ"ך והגמרא, מופיעים מספר שמות של כוכבים וכן מידע היכול להעיד על זיהויים. חכמה זו הייתה מקובלת בעם ישראל עוד מראשיתו, מאברהם אבינו, שמיוחס אליו ספר היצירה שעוסק בין השאר במזלות. וכן סופר עליו שישב בקתדרא ולימד למצריים את חכמת התכונה, שירד לשם בימי הרעב.[1]

בתנ"ך ובחז"ל מופיעים שני כוכבים מרכזיים: "כימה" ו"כסיל":
"עֹשֵׂה כִימָה וּכְסִיל וְהֹפֵךְ לַבֹּקֶר צַלְמָוֶת:" (עמוס ה',ח')
"עֹשֶׂה עָשׁ כְּסִיל וְכִימָה וְחַדְרֵי תֵמָן:" (איוב ט',ט')
"הַתְקַשֵּׁר מַעֲדַנּוֹת כִּימָה אוֹ משְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ:" (איוב לח', לא')

וכן בתלמוד הבבלי: (ברכות נח:) שמואל רמי: כתיב "עושה עש כסיל וכימה" וכתיב "עושה כימה וכסיל" הא כיצד? אלמלא חמה של כסיל, לא נתקיים עולם מפני צינה של כימה, ואלמלא צינה של כימה לא נתקיים עולם מפני חמה של כסיל.

רש"י – "הא כיצד – מלמד ששניהם שווים". "שאלמלא חמה – כסיל שולט בימות החמה… כימה שולט בימות הגשמים"

מצינו אם כן, שלפי הגמרא כסיל וכימה הם שני כוכבים מקבילים, המאזנים אחד את השני וקשורים לעונות השנה ההפוכות. כימה קשורה לחורף (צינה של כימה) ואילו כסיל קשור לקיץ. (חמה של כסיל ) מבחינה אסטרונומית, נחפש כוכבים ששווים בערך בגודלם ובחוזקם, ושמרחקם השמימי יתפרש על כל קשת השמיים (180 מעלות).

רוב המפרשים מזהים את כימה עם צביר הפליאדות ((M45  שהוא "זנב הטלה".(רש"י, תוספות ר"ה יא:, אבע"ז בשם קדמונים, רלב"ג), או לכל הפחות בקרבתו. למשל האבן עזרא לאיוב לח', לא' כותב: "והנכון בעיני שהוא אחד והוא כוכב גדול יקרא עין השור השמאלי" ונראה שמזהה אותו עם אלדברן שבקבוצת "שור". הדבר מתאים לגמרא שמוזכרת כאן שכימה הוא כוכב החורף, ואכן בזמן החורף הטלה והשור הם מהמזלות הנראים בבירור לאורך הלילה.

כמו כן מתיישב הדבר עם הגמרא בבבא מציעא קו: "ועד אימת? (זמן הזריעה) אמר רב פפא עד דאתו אריסי מדברא וקיימא כימה ארישייהו"  כלומר, סוף זמן הזריעה הוא כאשר חוזרים אריסי המדבר וכימה נמצאת מעל ראשם. הדבר מתיישב עם מזל טלה שבאזור חודש אדר נמצא בזניט בשעה עשירית לקראת סוף היום.

לפי קביעה זו, כסיל יהיה מהמזלות הנראים בקיץ ולכן הוא קשור לחום. ואכן, רוב המפרשים הקדמונים מזהים את כסיל עם קבוצת עקרב. האבן עזרא לדוגמא, מזהה את כסיל עם "לב העקרב" (בפירושו לאיוב לח' ,לא') ונראה שמתכוון לאנטרס. לשיטתו ביחס לכימה, יש התאמה והקבלה גמורה בין אלדברן ואנטרס: א) שניהם מגלגל המזלות ב)ליד נקודת האביב והסתיו ג) דרגת בהירות ראשונה ד) ניגודיות מושלמת של 180 מעלות.

גם הרלב"ג, מפרש באופן שמזהה את כסיל עם העקרב, ואף שכתב "מהצורות הדרומיות" (בפירושו לאיוב ט', ט') אפשר שכתב כן מפני שמזל עקרב נוטה מעט מהמילקה לכיוון דרום, ואינו נראה בירושלים בנקודת הזניט לעולם.

לעומת זאת, רוב המפרשים המאוחרים נוטים לזהות את כסיל עם קבוצת אוריון. כן מצינו לדוגמא בתרגום השבעים, שמיוחס לתקופת חתימת התלמוד הבבלי.  

והדבר קשה: הרי הפליאדות ואוריון אינן רחוקות זה מזה כלל, ועוד שאי אפשר לומר שקבוצות אלו שוות בגודלן, שהפליאדות הוא צביר קטן בשמיים ואילו קבוצת אוריון היא מהקבוצות הגדולות והבהירות בשמיים? איך אם כן השתרשה מסורת זו ביחס לכסיל?

פרופ' אהוד בר סיני[2] מציע ליישב זאת בעזרת התעמקות בשיטת רש"י לגמרא. בהמשך הגמרא, מיד אחר המימרא על יחסי כימה וכסיל ממשיכה הגמרא:
"וגמירי, אי לאו עוקצא דעקרבא דמנח בנהר דינור, כל מאן דהוה טריקא ליה עקרבא לא הוה חיי. והיינו דקאמר ליה רחמנא לאיוב: "התקשר מעדנות כימה או מושכות כסיל תפתח"

רש"י על מימרא זו מפרש: עקרב – "היינו כימה, וממזל טלה הוא". ויש כאן "תרתי דסתרי": איך מקשר רש"י בין טלה לעקרב, הרי הם שני מזלות מנוגדים בשמיים? מצד שני מימרא זו נאמרת בהמשך ישיר לעיסוק בכימה וכסיל, וכן נראה מהפסוק שמביאה אחר כך הגמרא.

יש שניסו ליישב את שיטת רש"י שלא מדובר במזל עקרב שבשמיים, אלא בפעולת שרץ העקרב שבארץ, שכשם שמזל כימה מצנן את העולם בבוא החורף, כן הנעקץ על ידי עקרב מצטנן גופו[3] אך קשה, שהרי הגמרא מקשרת את העקרב ל"נהר דינור" שמזוהה עם שביל החלב שבשמיים.

לכן מציע בר סיני שעל פי גמרא זו, אין אלא לזהות את כימה עם מזל עקרב. הדבר מתיישב עם הגמרא כאן שמשווה בין כסיל וכימה, ואכן, אוריון ועקרב הם שתי קבוצות גדולות ומרשימות, כוללות 7 כוכבים גדולים לפחות, אשר כולם כלולים ברשימת 100 הכוכבים הבהירים בשמיים.

כאן המקום לדיוק נוסף. שנאמר שמזל כימה "שולט" בימות הגשמים וכסיל שבימות החמה, נתכוון לומר שהם אינם נראים במהלך הלילה, מכיוון שהשמש עוברת דרכם בתקופה זו. ואכן, השמש נמצאת במזל עקרב באזור חודש חשוון – תחילת החורף.

סיוע להבנה זו מביא בר סיני מגירסת שני כתבי יד שונים למסכת ברכות[4] שאינה נמצאת בתלמוד שלנו, שם כתוב: "ואלמלא עוקצא דעקרבא דטריק לה לכסיל לא מתקיים עלמא" והדבר מתיישב אף עם המסורת היוונית על המאבק שניטש בין העקרב לצייד שנגמר בהריגתו של האחרון ובקביעתם בשני כיוונים מנוגדים בשמיים.

בנוסף יש ליישב זאת עם המשך הגמרא. שמואל אומר שכימה נקראת על שם שיש בה כמאה כוכבים. אף שבימינו בעזרת טלסקופים גדולים ניתן לראות מאות כוכבים בצביר הפליאדות, לא ברור איך זה היה ידוע לשמואל, כאשר בעין חדה ניתן להבחין ב6-7 כוכבים. אם נזהה את כימה עם מזל עקרב, ניתן לומר שמדובר בשביל החלב באזור זנב העקרב , הכולל רבבות כוכבים מכונסים במקום אחד ומפוזרים במקום אחר.

יתרה מכך, הגמרא ממשיכה בעניין כימה והמבול : "בשעה שהקדוש ברוך הוא בקש להביא מבול לעולם נטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם וכשבקש לסתמה נטל שני כוכבים מעיש וסתמה" ואכן ניתן לזהות שני כוכבים אלו עם שאולה ולסאת שני כוכבים המצויים בעוקץ העקרב, שהיו תקועים כ"פקק" בשביל החלב וכאשר שם אותם הקב"ה נפתחו ארובות השמיים ובא מבול לעולם.

בשיטה זו נקטו חלק מחכמי ישראל המאוחרים. המהרש"א על הסוגיה בברכות כותב: "ועוד נראה כפי הגירסות בפ"ק דר"ה יש לפרש דכימה נמי לאו ממזל טלה הוא אלא ממזל עקרב המיוחד לחודש חשוון וע"כ שניהם מצוננים שעלייתם בחשוון שהוא תחלת ימי הקור ולא קאמר דזנב טלה הוא אלא בעש" וכן הגר"א בביאורו לסוגיות בשבת ובר"ה.

אם כן, מצינו 2 מסורות ביחס לכימה. בגמרא אצלנו עולה מן הסוגיה שכימה היא העקרב וממילא כסיל הוא אוריון, ואילו בגמרא בבבא מציעא נראה שכימה הוא הפליאדות וממילא כסיל הוא העקרב. בר סיני מעלה שיתכן שבתקופת חז"ל וחכמי התלמוד הקדמונים היה מקובל לייחס את כימה למזל עקרב. לאחר מכן, בעקבות תרגום השבעים ליוונית, באזור המאה השנייה לסה"נ, השתרשה מסורת חדשה שניסתה להתאים דברי התנ"ך לעולם המושגים היווני. בגמרא בברכות מביא שמואל את המסורת הקדומה, ואילו בגמרא בבבא מציעא, מביא רב פפא – אמורא מאוחר יותר מהדור החמישי את המסורת החדשה שמתייחסת לכימה ככלי עזר לסיום עונת הזריעה, כשם שהיוונים השתמשו בתצפית על הפליאדות למטרות חקלאיות.

במסכת ראש השנה יא:, בעניין המבול קיבלו שתי המסורות מעמד שווה: לדעת רבי יהושע שהעולם נברא בניסן והמבול היה באייר, כימה היא "זנב טלה". ואילו לשיטת רבי אליעזר, שהעולם נברא בתשרי והמבול היה בחשוון, כימה היא מזל "עקרב".

להעמקה:
– רש"י ותוס' המוזכרים בסוגיות אלו: ברכות נח:, בבא מציעא קו: , ראש השנה יא:, פסחים צד:
– ביאורי אבע"ז ורלב"ג לאיוב
 – "יודעי בינה – חלק ה" – שי ואלטר
– "צבא השמיים" – ניסים וידאל
– מאמר "נהר דינור" לר' שלמה יהודה רפפורט, בספר "ערך מילין"
– אסופת מחקרים תורניים תשל"ז , ע"מ קלה

[1] ספר היוחסין השלם, מאמר אברהם אבינו, ע"מ 5 ,לונדון תרי"ז (ועיין ברכות בחשבון א', ע"מ 273-274)
[2] דבריו מובאים בספר "יודעי בינה-חלק ה" במאמר "מאי כימה?" ע"מ 244-268
[3] עיין: נ' וידאל "צבא השמיים" ע"מ 32
[4] כתב יד פריז 671, כתב יד אוקספורד366: