במאמר הקודם הכרנו את הפער בין הלוח השמשי לבין הלוח הירחי.
הלוח השמשי כולל את עונות השנה השונות, ומונה 365 ימים ורבע.
הלוח הירחי הוא בעצם שנים עשר חודשי ירח, ומונה 354 ימים.
הנצרות בחרה ללכת רק על פי השמש, האיסלאם רק על פי הירח.
ועם ישראל כרגיל- גם וגם. על פי התורה, הלוח העברי הוא גם על פי השמש וגם על פי הירח.

אז איך מגשרים על הפער הזה?
התשובה יחסית מוכרת- תיאורטית, אחת לשלוש שנים מצטבר פער של חודש ואז מוסיפים חודש מעובר!
אבל, מה שנכתב כאן הוא ממש לא מדויק.

בית הדין הגדול היה מופקד על עיבור השנה. במשך שנים רבות בית הדין היו קובעים איזה שנה לעבר. ישנן סיבות נוספות, שונות, מתי לעבר ומתי לא לעבר.
במשנה, בגמרא ובתוספתא אנו מוצאים תיאורים ופירוט על השיקולים השונים בעיבור השנה ועל בית הדין שהיה מעבר.
לדוגמא- בתוספתא בסנהדרין (ב,ב ו-ב,ד)
"על שלשה סימנין מעברין את השנה: על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה, על שניים מעברין ועל אחד אין מעברין.."
"אין מעברין את השנים לא מפני הגדיים ולא מפני הטלאים ולא מפני גוזלות שלא הגיעו וכולן עושין אותן סעד לשנה ואם עיברוה הרי זו מעוברת.."

בתקופה שבה בית הדין היה מעבר את השנה, העיבור היה נעשה במהלך השנה. יכול להיות אפילו שבחודש אדר באותה השנה יוחלט לעבר את השנה ולהוסיף חודש!
כיום, אנו נמצאים בתקופה שבה בית הדין כבר לא מחליטים על הלוח והכל ידוע מראש.

כיום, הנוסחא היא "גוח אדזט". כלומר- בכל מחזור של 19 שנה יש 7 שנים מעוברות, לפי הסדר הזה: השנה השלישית (ג), השישית (ו), השמינית (ח), האחת עשרה (א), הארבע עשרה (ד), השבע עשרה (ז) והתשע עשרה (ט). וחוזר חלילה במחזור הבא. כך קבעו חכמים בנוסחא של הלוח העברי.

ומתי עברו מהשלב שבו בית הדין קבעו למצב שבו יש נוסחא קבועה? ומדוע זה השתנה?

על כך בפעם הבאה..