כמה מילים על כימה, אריסים, ושעת זריעה. ומה הקשר להיום…

הגמרא במסכת בבא מציעא מבררת מהו סוף "זמן זריעה" כלומר המועד האחרון בו זרע הנזרע באדמה ייקלט- וקובעת, "עד דאתו אריסי מדברא וכימה ארשייהו" (עד שבאים הפועלים מן השדה וכימה נמצאת בראשם).

מכיוון שעונות וזמני השנה תלויים במהלך כדור הארץ סביב השמש הגמרא קבעה מועד אסטרונומי כהגדרה לסוף זמן הזריעה ולא אחד מחודשי השנה המושפעים מהשנה הירחית.

מהי כימה? כימה היא צביר כוכבים המכונה גם 45M או הפליאדות, הנמצאת בקצה מזל טלה לכיוון מזל שור. בעין בלתי מזויינת ניתן לראות כשישה כוכבים דמויי הסמל של יצרנית הרכב "סובארו" אך התבוננות במשקפת שדה תאמת את קביעתו של האמורא שמואל- "מאי כימה? כמאה כוכבי"

רש"י מבאר מתי למעשה יוצא הזמן שקבעה הגמרא, הוא מאריך ומסביר את העקרונות של גלגל המזלות, השמיים מחולקים ל12 מזלות שלכל אחד מהם טריטוריה של שעתיים. בכל זמן נתון מצויים מעל האופק 6 מזלות כשבכל שעתיים המזל המערבי ביותר שוקע אל מתחת לאופק לעומת המזל החדש הזורח במזרח.

בתחילת מזל דגים (השמש מצויה בדיוק בין כדור הארץ לדגים) בזריחה יזרחו הדגים, לאחר שעתיים יעלה הטלה ובסוף זריחתו של הטלה- ארבע שעות לאחר הזריחה תזרח הכימה שהיא "זנב טלה". נוסיף עוד 6 שעות עד שכימה תצהר (תעבור את הקו הדמיוני המחבר את הצפון והדרום השמיימי). יוצא  שלאחר עשר שעות מהזריחה כימה תהיה מצויה בשיא גובהה- לכן בימי אדר (תחילת מזל דגים בימי הגמרא) בסוף יום העבודה הכולל עשר שעות כימה תהיה בראש הפועלים השבים מן השדה וזהו סוף זמן הזריעה.

התוספות מקשים על רש"י קושייה עצומה- הרי לפי הסברו כימה נמצאת בצהירתה שעתיים קודם השקיעה והכוכבים אינם נראים ואיך ידעו הפועלים מתי לחזור?

ולכן הם מסבירים באופן אחר, הפועלים חוזרים מהשדה לאחר 12 שעות- בשקיעה, ואז כשהם מביטים מעל ראשם הם רואים את כימה. כדי שסיטואציה זו תתאפשר צריך להקדים בחודש את מועד הזריעה שקבע רש"י, כשהשמש נמצאת במזל דלי כימה תזרח 6 שעות לאחר הזריחה (שעתיים יותר מאוחר מההסבר של רש"י) ולכן כשנמתין 6 שעות נוספות לצהירתה של כימה השמש כבר תשקע.

מי שיסתכל היום בשקיעה יראה את כימה כמעט בדיוק מעל ראשו וידע שהוא יכול לחזור כבר הביתה, ולכן היום זהו סוף זמן זריעה לפי התוספות.