״ואמר שמואל: נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא, לבר מכוכבא דשביט״ (ברכות נח':) – שמואל האמורא מעיד על עצמו לפני כ1700 שנה, שהוא מכיר את שבילי השמים כמו השבילים בעירו (נהרדעא), חוץ מכוכב שביט, שרק סדריו אינם מוכרים לו.

מהו אותו כוכב שביט?

פעם במספר שנים, ללא תדירות ברורה, מופיע בשמי הלילה כוכב לא מוכר. הוא נראה כמו כוכב ״רגיל״, אלא שיש מאוחריו שובל בהיר וארוך, שנותן לאותו כוכב צורה מוארכת. ״שבט״ בעברית זה ״מקל״, ולכן אותו כוכב מוארך נקרא ״שביט״.

דרך ההיווצרות:

הכוכב הזה, למען האמת, הוא ממש לא כוכב. המקור לכוכבי שביט הוא באזורים המרוחקים ביותר של מערכת השמש – חגורת קוויפר ועננת אורט, והם למעשה עשויים בעיקר מקרח, גז קפוא וגרגירי אבק, יחד עם סלעים קטנים ואבנים. הם לא גדולים במיוחד – בקוטר של כמה עשרות ק"מ, והם נמצאים בתנועה קבועה על מסלול אליפטי בתוך מערכת השמש.

אם במסלול של אותו "כוכב" יש נקודה שבה הוא עובר בסמוך לשמש, אז בגלל הקרינה והחום השכבה החיצונית שלו הופכת מקרח לגז – כך שנוצרת סביבו הילה גדולה, שעשויה מגז, אבק, וחלקי אבנים וסלעים. בשלב הבא, אותה הילה "נדחפת" על ידי קרינת השמש, כך שכולה עוברת לצד המרוחק מהשמש של אותו שביט. התוצאה היא, שנוצר לשביט "זנב" ארוך שעשוי מאותה הילה – לאחר שעברה כולה לצידו האחד. השביט שנראה לעינינו מורכב מ"ליבת השביט" – החלק הפנימי יותר שנשאר מוצק, ומ"עטרת השביט" – הילת הגז נדחפת לכיוון ההופכי מהשמש יחד עם אבנים, סלעים קטנים ואבק, ומקבלת צורה של זנב ארוך. כאשר אור השמש פוגע בשביט, האור חוזר אלינו ואנו פוגשים את התופעה המיוחדת הזו.

שביט האלי:

לפני כשלוש מאות שנה (1705), אסטרונום אנגלי בשם אדמונד האלי עסק רבות בחקר של שביטים. לאחר מחקר גדול שערך על תצפיות של שביטים בשנים שקדמו לו, הוא הגיע למסקנה שהרבה מכוכבי השביט שנצפו – הן כולן שביט אחד, שמופיע בשמי כדור הארץ אחת לפרק זמן קבוע. האלי האריך את מחזוריותו של השביט המדובר בכשבעים ושש שנה, ועל פי מסקנה זו קבע ששביט זה יראה שוב בשנת 1759. האלי עצמו נפטר שבע עשרה שנה קודם לכן, אך בשנה הנקובה השביט אכן הגיע, כמעט בדיוק על פי תחזיותיו של האלי.

נכון לשנת 1986, "שביט האלי" עדיין נמצא במחזוריות זו, ואנו מצפים לשובו בשנת 2062.

הגמרא במסכת הוריות (י'.) מספרת על רבי יהושע שהביא עימו לשייט בספינה אוכל בכמות גדולה, כי חשש שלספנים תהיה בעיה בניווט הספינה על פי הכוכבים כי "כוכב אחד לשבעים שנה עולה, ומתעה הספנים". ניתן לומר שדברי רבי יהושע הם תיאור מוקדם של שביט האלי, שכמו שהסברנו אינו נמצא בקביעות בשמים אלא רק אחת לשבעים ושש שנה בקירוב (כך מוסבר בהערות 'שוטנשטיין' שם, הערה 36).

ברכת "עושה מעשה בראשית":

הגמרא במסכת ברכות (דף נח'.) אומרת ש"על הזיקין… מברך 'עושה מעשה בראשית'. ומאי (מהם) זיקין? כוכבא דשביט". הגמרא אומרת שמברכים ברכה זו על תופעת טבע שנקראת "זיקין", ומסבירה שמדובר על כוכב שביט.

בשולחן ערוך (או"ח רכז', א') מוסבר ש"זיקין" הכוונה ל "כמין כוכב, היורה כחץ באורך השמים ממקום למקום, ונמשך אורו כשבט". תיאור זה הוא מדוייק יותר כלפי מה שאנו מכנים כיום "כוכב נופל" – אבן קטנה שכאשר היא נופלת לכיוון כדור הארץ היא נשרפת במעבר באטמוספירה, ויוצרת תופעה שנראת כאילו כוכב מסויים "נופל", ומשאיר מאחוריו שובל ארוך ומאיר, ולא לכוכב שביט.

אמנם, ה"משנה ברורה" שם, מביא הסבר נוסף ל"זיקין": "ויש אומרים שהוא כוכב שיש לו זנב ושבט של אורה. ואם אותו כוכב עצמו שיש לו שבט רואהו עוד הפעם, בלילה אחרת, אין צריך לחזור ולברך". לפי ההסבר הזה, הכוכב עליו מדובר נמצא בשמים כמה לילות ברציפות – שהרי יש אפשרות שיראה את אותו כוכב שוב בלילה אחר. לכן, לא מדובר על כוכב נופל, שנמצא בשמיים רק לכמה שניות, אלא על כוכב שביט כפי שאנו קוראים לו גם כיום. ועליו – פוסק המשנה ברורה שגם צריך לברך.

ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, עושה מעשה בראשית!