אחת הסוגיות שהעסיקו רבות את פרשני המקרא והתלמוד, היא הבנת הידיעות המדעיות המופיעות בכתבי חז"ל והתאמתן לידע המדעי "החילוני" שבימיהם. גם באסטרונומיה, אנחנו פוגשים עיסוק מסוג זה. אחד מהנושאים המעניינים בנושא, הוא זיהוי שמות קבוצות הכוכבים שמוזכרים במקורות. במאמר זה נתמקד בקבוצת "עש\עיש". נראה את דברי המפרשים וננסה להתאים אותם לידע האסטרונומי המקובל שבידינו.

הכוכב "עש" או "עיש" מופיע פעמיים בתנ"ך, בספר איוב, ביחד עם כוכבי "כימה" ו"כסיל" כחלק מהכוכבים שמבטאים את מעשי ה' בבריאה ואת גודל הנהגתו את העולם:

"עֹשֶׂה עָשׁ כְּסִיל וְכִימָה וְחַדְרֵי תֵמָן" (איוב ט', ט')
"הֲתֹצִיא מַזָּרוֹת בְּעִתּוֹ וְעַיִשׁ עַל בָּנֶיהָ תַנְחֵם" (איוב לח',לב')

רש"י מסביר שעיש הוא "כוכב גדול שבכימה והרבה כוכבים קבועים בו"

בתלמוד הבבלי, מופיע הכוכב "עש" במסכת ברכות נב:
"מאי עש? אמר רב יהודה: "יותא". מאי יותא? אמרי לה זנב טלה, ואמרי לה רישא דעגלא. (2 דעות לגבי עש, אחת אומרת שהוא מזנב הטלה, ואחת אומרת שהוא מראש העגלה ) ומסתברא כמאן דאמר זנב טלה, דכתיב: "ועיש על בניה תנחם" אלמא חסרה, ומתחזיא כטרפא דטריף. ( הגמרא מזהה שעיש חסרה את בניה, וזנב הטלה נראה כדבר שהדביקו לו משהו – "דבר שהוא חסר וסתמוהו מגופו שעשאוהו כנוס ומתחזי כמכה בקורנס , טרפא דטריף – מוכה בהכאות (רש"י, שם) והאי דאזלא בתרה דאמרה לה הב לי בני שבשעה שהקדוש ברוך הוא בקש להביא מבול לעולם נטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם וכשבקש לסתמה נטל שני כוכבים מעיש וסתמה. וליהדר לה? אין הבור מתמלא מחוליתו, אי נמי, אין קטיגור נעשה סניגור. וליברי לה תרי ככבי אחריני? "אין כל חדש תחת השמש" אמר רב נחמן: עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לה שנאמר "ועיש על בניה תנחם" (הגמרא אומרת שעש הולכת אחר כימה ולבקש את הכוכבים שנטל הקב"ה ממנה, על מנת להפסיק את המבול) (ברכות נח: – נט.)

מגמרא זו עולה שעש הוא "זנב הטלה" שהולך אחר כימה. לפני הזיהוי המקובל בשיטת רש"י, שכימה הוא צביר הפליאדות (M45) אם כן "עש" הוא אחד הכוכבים הסמוכים לו באזור קבוצת "טלה" בשמיים. אנחנו יודעים שבפליאדות יש 7 כוכבים מרכזיים ואפשר שרש"י התכוון לאחד מהם. גם לפירוש בגמרא ש"עש" הוא ראש העגלה, אנחנו מדברים על אותו אזור בשמיים, אם נאמר לפי דברי רש"י, שעגלה הוא קבוצת "שור".

יש שהקשו על רש"י, שזיהה את כימה עם זנב טלה, אך הסכימו עמו שעש הוא בזנב הטלה. לדוגמא, תוספות בבבא מציעא קו: "פי' בקונט' דכימה זנב טלה כדאמר בברכות (דף נח:), ולא דק. אלא אמרינן התם דעש זנב טלה, אלא שכימה סמוכה לה." ואף המהרש"א בברכות נח: שבכלל מזהה את כימה עם מזל עקרב,  כתב שעל כל פנים עיש הוא זנב הטלה : "ועוד נראה כפי הגירסות בפ"ק דר"ה, יש לפרש דכימה נמי לאו ממזל טלה הוא אלא ממזל עקרב המיוחד לחודש חשוון וע"כ שניהם מצוננים שעלייתם בחשוון שהוא תחלת ימי הקור, ולא קאמר דזנב טלה הוא אלא בעש".

פרופ' חיים כהן, מצדד בהבנות אלו, וטוען ש"עש" הוא צביר ה"היאדות" הנמצא במזל שור, בסמוך, לפליאדות. הוא אף מבסס זאת על התרגום הארמי ל"עש": (ע)יותא – היאדות. לשיטתו, "עש" תמיד מוזכר ביחד עם "כימה" ו"כסיל", המזוהים עם ה"פליאדות" ועם "אוריון". ואכן, הפליאדות וההיאדות יוצרות ביחד את מזל "שור" והמערכת "אוריון" נמצאת סמוך לידם.[1]

לעומת זאת מצינו בראשונים דעות אחרות לגבי "עש" ויש ליישבן עם הגמרא. האבן עזרא לעמוס ה', ח' מסביר מהם כוכבי "כימה" "כסיל", "עש" ו"חדרי תימן":

"דע כי שני' מקומות יש בגלגל והם הסדנים. ועש שהוא העגלה הוא הנקרא הדוב הוא קרוב מהסדן הצפוני, על כן יראה עש לעולם בקיץ ובחורף בכל היישוב הצפוני ויש סמוך לסדן הדרומי כוכב גדול אדום יקרא ובלשון ישמעאל סהיל ויש כוכבי' קטנים קרובים אליו ואלה יראו פעמים לכל מי שידור קרוב מהקו השוה, והצפוניים לא יראו אח' מאלה. על כן קראם הכתוב חדרי תימן ונקראו אלה חדרי תימן בעבור שהם ביישוב אינן נראין ונקרא עש מגזרת עושו שהם שבעה שאינם מתפרדים.

האבן עזרא מזהה את "עש" ו"חדרי תימן" כשני הצדדים של ציר הקטבים של כדור הארץ. אם כן "עש" שהוא הדוב, יכול להיות אחד מכוכבי "הדובה הגדולה\הדובה הקטנה", שעל פי ידיעותנו, מכיוון שהן קבוצות הקרובות לציר הצפון, הן קבוצות שנעות במעגל קטן בשמיים וניתן לראותן לפחות בחלק מסוים של הלילה גם בחורף וגם בקיץ. וכן לעניין ציר הדרום, אנו מכירים כוכב ושמו "סוהיל" הנמצא בקבוצת "הספינה" הסמוכה לציר הדרומי, שיכול להראות לארצות קו המשווה על אף שהוא סמוך לציר הדרומי (מפני נטיית כדור הארץ על צירו) אך אינו יראה בארצות שמעליו, כמו ארץ ישראל, לעולם.

וכן רס"ג לאיוב לח', לא [2] כותב: "ותרגם "עיש על בניה" – עם בניה. וכך שם כוכבים הללו בערבית "בנאת נעש" והם ארבעה עשר כוכבים. מהם שבעה ביחד ואחד מהם גדול הנקרא עיש והוא כוכב הצפון, והיתר בנות עיש הגדולה, והשבעה המקבילים נקראים בנות עיש הקטנה".

ואכן הכינוי הזה הוא הכינוי הערבי המקובל ל"אלקאיד" (שמו המלא הוא "אל-קאיד בנאת אל-נאש" -המוביל של המקוננות, מפני שזיהו את קבוצת העגלה כ3 מקוננות – אלקאיד,מיזר, ואליות, שעומדות ליד מיטת המת שמורכבת מדובהה, מראק, פקדא, ומגרז[3]) שהוא בקצה הדובה הגדולה. אם כן, רס"ג מזהה את "עש" כחלק מהדובה הגדולה, ואת "בניה" עם הדובה הקטנה.

על שיטה זו יש לשאול: איך הדבר מסתדר עם הגמרא בברכות נח: שמזהה את "עש" עם הטלה וסביבתו? מניין הגיעו המפרשים לקביעה שהוא דווקא העגלה הגדולה, שאינה נמצאת כלל באותו אזור בשמיים? (העגלה – בציר, הטלה – על המילקה)

ואולי יהיה ניתן ליישב, על פי דברי התוספות בפסחים צד. על הגמרא "עגלה בצפון ועקרב בדרום" שכתבו: "צ"ל שעגלה המוזכרת בדברי רבי אינה מזל שור כדפי"ר בקונטרס… אלא אחרים הם,"

 וכן בגמרא בעירובין נו. שהרוצה לרבע את עירו, צריך לרבעה "כריבועו של עולם" – לפי כיווני השמיים. וסימנו הוא עגלה שבצפון ועקרב שבדרום. הריטב"א מסביר "סימני העגלה שהם קטבי הגלגל הקבועים הם סימנים ישרים יותר לרבעה כריבועו של עולם, כי סימני התקופה אינם כעין ריבועו של עולם וזה ידוע למבינים בחכמה זו." וכוונתו שכיווני הציר של כדור הארץ הם קבועים ואינם משתנים בחורף אותו בקיץ, ואילו סימני המזלות משתנים ונעים בעונות השונות, לכן מוטב לקבוע את כיווני הצפון והדרום על פי קבוצות הציר. (ואף שעקרב הינו מזל על המילקה, ואינו קבוצה בציר הדרומי, ניתן לומר שלאחר מציאת הצפון, איננו צריכים לסימן דרומי, ונקטו את מזל עקרב מפני שהוא קבוצה גדולה וברורה הנראית בדרום[4])

אם כן, מזיהוי העגלה שעליה מדברת הגמרא בפסחים ובעירובין כקבוצה בציר הצפוני, דבר המתאים לקבוצת העגלה הגדולה, אולי ניתן להניח שהדעה בגמרא בברכות לגבי "עש" שמייחסת אותו אל "ראש העגלה" אינה קבוצת "שור", כמו שפירש רש"י, אלא קבוצת "העגלה הגדולה". ואף שמהלך הגמרא נוטה ולהכריע דווקא לצד של טלה, לא שללה הגמרא את ההסבר של העגלה מכל וכל, ויתכן שעל זה ביססו ראב"ע ורס"ג את שיטתם.

יש להעיר, שר' יצחק עראמה, מביא בפירושו עקידת יצחק לדברים ד', יח', ש"עיש על בניה" היא קבוצה הנקראת "תרנגולת". לפי ידיעתנו, הערבים, קראו לקבוצת "ברבור" תרנגולת (מפני שבמדבר, לא פגשו יותר מידי ברבורים…) אך אין הוא מפרט בדבריו, ולא ראינו התייחסות מאוחרת המזהה את "עיש" עם "ברבור".

להעמקה:

• גמרא ברכות נח:, פסחים צד., עירובין נו. ומפרשיהן
• פירושי אבע"ז לעמוס ה', ח'
• פירושי רס"ג לאיוב לח', לב' (אוצר החכמה)
• עולם התנ"ך לספר איוב, עמ' 71
• אסופת מחקרים תורניים – תשל"ז עמ' 129-130

[1] דבריו מובאים ב"עולם התנ"ך, ספר איוב", בעמ' 71

[2] ניתן למצוא את דבריו באוצר החכמה, משום שפירושיו לא הודפסו במקראות הרגילות לנ"ך

[3] כך מופיע בערך הכוכב בויקיפדיה, אך לא מצוין מקור

[4] עיין אסופת מחקרים תורניים  – תשל"ז , עמ' 130