"שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" / משה מאלי
בפרשת השבוע שקראנו אתמול, פרשת ואתחנן, נפגשנו עם שני פסוקים חשובים שדרכם אנו יכולים ללמוד על עמדתה של התורה ושל היהדות אל 'חכמת התכונה', בשמה העברי, או ה'אסטרונומיה', כפי שמכירים אותה בעולם.
בפרק ד פסוק ו:
וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה.
וכפי שהתייחסו לפסוק זה במדרשים רבים, וביניהם בילקוט שמעוני:
"ושמרתם ועשיתם"- א"ר שמואל בר נחמן א"ר יונתן מנין שמצוה לאדם לחשוב בתקופות ובמזלות שנאמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, איזהו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים הוי אומר זה חשוב תקופות ומזלות, וכל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב עליו הכתוב אומר ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו..
אנו למדים מפסוק זה את החשיבות הגדולה של החישובים, התקופות, המזלות ובעצם לוח השנה העברי, שכולו בנוי מחישובים אסטרונומיים של מהלך הירח והשמש ברקיע.
פסוק נוסף נמצא בפרק ד פסוק יט:
וּפֶן־תִּשָּׂ֨א עֵינֶ֜יךָ הַשָּׁמַ֗יְמָה וְֽ֠רָאִיתָ אֶת־הַשֶּׁ֨מֶשׁ וְאֶת־הַיָּרֵ֜חַ וְאֶת־הַכּֽוֹכָבִ֗ים כֹּ֚ל צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וְנִדַּחְתָּ֛ וְהִשְׁתַּחֲוִ֥יתָ לָהֶ֖ם וַעֲבַדְתָּ֑ם אֲשֶׁ֨ר חָלַ֜ק יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֹתָ֔ם לְכֹל֙ הָֽעַמִּ֔ים תַּ֖חַת כָּל־הַשָּׁמָֽיִם:
אומות העולם מביטים על גרמי השמיים ופועלים על פיהם, 'מפרשים' את העשוי להתרחש ובמובן הזה 'משתחווים' ו'עובדים' אותם לכל הפחות, אם לא במובן הפשוט ביותר של עבודה זרה. וכנגד ה עם ישראל מצטווים להבין שזהו חלקם של העמים אשר תחת השמיים, ואילו 'ישראל מעל המזל', וכוחם מגיע ממקום אחר לחלוטין- מה' ש"הוא האלוהים בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת".
בהפטרה, אנו מוצאים התייחסות נוספת, שניתן ללמוד ממנה רבות על כל התחום:
בפסוק האחרון של ההפטרה, 'מצווה' עלינו הנביא ישעיה להתבונן בבריאה:
שְׂאוּ־מָר֨וֹם עֵינֵיכֶ֤ם וּרְאוּ֙ מִי־בָרָ֣א אֵ֔לֶּה הַמּוֹצִ֥יא בְמִסְפָּ֖ר צְבָאָ֑ם לְכֻלָּם֙ בְּשֵׁ֣ם יִקְרָ֔א מֵרֹ֤ב אוֹנִים֙ וְאַמִּ֣יץ כֹּ֔חַ אִ֖ישׁ לֹ֥א נֶעְדָּֽר:
ראשית, יש להבין את מקומו של הפסוק בתוך ההפטרה הזו. אנו עוסקים בנבואה הראשונה של הנחמה. לאחר החורבן, יש להתנחם ולהבין שהגאולה בוא תבוא. "נחמו נחמו עמי" פותח ישעיה בהפטרה זו, וכך מתחילים כל עם ישראל להתנחם בשבוע שלאחר תשעה באב.
לאורך כל הפטרת הנחמה הראשונה, הנביא מתאר את כוחו של ה' בעולם בכלל ואת השגחתו על עם ישראל בפרט. ה' משגיח ומחליט איך לנהל את המציאות ומתי לגאול את ישראל.
לקראת סוף ההפטרה הנביא מתאר את הגויים שמנסים לבנות עבודה זרה ולהשוותה לאל. וכך מסתיימת ההפטרה, בפסוק לפני האחרון "ואל מי תדמיוני ואשווה יאמר קדוש". אומר הקדוש ברוך הוא, אין כלל דמיון ואין כלל אפשרות לדמיון, אם תשאו עיניכם ותראו את הבריאה. ברגע שתבינו את ההשגחה הפרטית שיש לכל כוכב וכוכב, "לכולם בשם יקרא"- לכל כוכב ולכל נקודה בבריאה יש השגחה פרטית, תבינו שמדובר כאן בבורא אמיתי לעולם ולא בכוח פרטי וקטן.
את הפסוק הזה, "שאו מרום עיניכם", ציטטו כל גדולי ישראל בכל התקופות, במדרשים ובתלמוד, בראשונים ובאחרונים, בנגלה בנסתר ובחסידות, מרתק לעיין ולראות כמה מובנים וכמה כיוונים נלמדים מהפסוק הזה.
ראשית, ההבנה בהשגחה הפרטית ובגדולת ה'. כך מובא בזוהר הקדוש, בביאור הפסוק הזה, בהעמקה בתכלית החשובה שבהסתכלות בבריאה.
שנית, בדיון בראשונים ב'מצווה' שיש כאן, האם זו מצווה ממש או אסמכתא. ונרחיב בעניין במאמר שיפורסם בהמשך.
וישנם עוד כיוונים רבים.
ונסיים בדברי שניים מגדולי הדור האחרון:
"שפת אמת" פרשת ויקהל: "שבני ישראל בכוח התורה מעידין ומבררין הנהגתו יתברך את העולם. וזה קיום העולם. כמו שכתוב במדרש הנ"ל בזכות ישראל והתורה. אך בני ישראל צריכין לברר זאת בכל יום להעיד עליו יתברך כמו שכתוב שמ"ע ראשי תיבות "שאו מרום עיניכם". כי לבני ישראל ניתן חכמה ודעת שיכולין לרומם הבריאה ולדבקה בשורש העליון.
והרב קוק, ב'אוצרות הראי"ה', חלק ד' עמוד 52: … והנביא אומר "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה". אבל לא לדעת עצם החומר ומרחקו מאיתנו, לא זאת היא תכלית הידיעה… לא ייתכן לבקש את החיים בין המתים.. השלמות הנצחי בידיעת דברים חמריים, אם רמו במקומם ורחוקם מאתנו למאד, לא יצא החומר משפלותו בשביל ריחוק מקומו. כן להכיר חוקי החכמה, שהכל מעשי ד' העשויים בחכמה וצדק ומישרים. ובכל פרט מיוחד שנדע, אם יהיה ד' לאור לנו, נשכיל ממנו עצה ותושיה מיוחדת, בדברים נשגבים מאד נעלו , דברים שהם חיים וקיימים וראויים להצליח יודעם בדעתם.
