ביום שלישי הקרוב- ל' תשרי תשפ"ג- נראה במדינת ישראל ליקוי חמה חלקי, (קרוב לחמישים אחוז משטח השמש)
חז"ל עסקו בסוגיה זו, והעלו ממנה יסודות אסטרונומיים ורוחניים. נסקור בקצרה את המקורות ואת האחרונים בסוגיה.

מסכת סוכה דף כט עמוד א:
תנו רבנן: בשביל ארבעה דברים חמה לוקה:
על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה,
ועל נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה,
ועל משכב זכור,
ועל שני אחין שנשפך דמן כאחד.

רש"י דיבור המתחיל "בשביל ארבעה דברים" – לא שמעתי טעם בדבר.
הברייתא אומרת שבגלל החטאים המיוחדים האלו "חמה לוקה"[1]. באופן פשוט ניתן להבין שהכוונה לליקוי חמה, והקשו רבים מהמפרשים שליקוי חמה הוא מאורע טבעי מחושב וידוע מראש, כיצד ניתן לומר שהוא קורה בגלל חטאים?
וכך ניסח זאת הרמ"א בספרו תורת העולה חלק א פרק ח: "והוא מאמר נבוך כי לקוי המאורות בא מכח מהלך הכוכבים."
ובלשון המהר"ל בבאר הגולה חלק שישי: "ידוע שלקות המאורות תלוי במהלך המאורות, בחבורם ובנגודם… ואם כן איך אפשר לומר שיהיה לקות המאורות תלוי בדברים כאלו, שהאדם יודע זמן הלקות שהם על החשבון ואיך יתלו הלקות בחטא המעשים?"
בקרב המפרשים ישנם שני כיוונים מרכזיים: אלו שנוקטים שהגמרא כפשוטה, ואלו שנוקטים שהגמרא רומזת לעניין אחר.

הנוקטים שהגמרא כפשוטה:
בכללם נמצא השל"ה הקדוש (על פרשת נח) שכך הקב"ה סידר את העולם, שצופה עתידות מראש, תיכנן שילקו המאורות כשיחטאו בני האדם.

נוסף על השל"ה הקדוש כתב רבי יונתן אייבשיץ (ביערות דבש חלק ב בדרוש לתוכחות מוסר) שהגמרא כפשוטה אך הסביר באופן שונה את המושג 'ליקוי'; אין הכוונה שהירח מסתיר את השמש או להפך, אל שהמאורות עצמם לוקים, כפי שידוע לנו כיום שיש כתמים בשמש. כלומר, החטאים כן גורמים לליקוי חמה, אבל זה לא ליקוי חמה כמו שיקרה ביום שלישי (שהרי הוא מחושב מראש) אלא ליקוי אמיתי באור השמש.

השיטה השנייה היא שהגמרא רומזת לדבר אחר, ושאין הכוונה כפשוטה.
הבן איש חי בספרו בניהו, הסביר שכוונת הגמרא שאלו חטאים כל כך חמורים שעליהם היה ראוי שתלקה חמה, אבל אין הכוונה שבזמן ליקוי אסטרונומי אכן התרחשו חטאים אלו.

המהר"ל בדרוש על התורה (במהדורת לונדון מודפס אחרי באר הגולה) מסביר ש'חמה לוקה' הכוונה היא שהתורה לא מאירה כראוי, ושחטאים אלו הם פגם בהארת התורה על הדור.

הרמ"א (בתורת העולה חלק א' פרק ח) מסביר שהגמרא מבארת את המציאות האסטרונומית של ליקוי חמה ע"י מושגים רוחניים;
להסברו הוא מקדים שיש לשים לב להבדל חשוב בין ליקוי חמה לליקוי לבנה. בליקוי חמה, אין הבדל אמיתי באור השמש. כל ההבדל הוא בראיה שלנו, שהחמה מוסתרת מעינינו על ידי הלבנה.
לעומת זאת, בליקוי לבנה הלבנה עצמה באמת לא מקבלת אור מהשמש בגלל שכדור הארץ מסתיר את אור השמש.

"משכב זכר"
כוונת הגמרא במשכב זכור היא לרמוז, שאין באמת שינוי באור השמש. כשיש ליקוי חמה, נראה לנו שהשמש (זכר-נותן) מושפעת מהלבנה (נקבה-מקבל), ונראה לנו כ"משכב זכור". אולם האמת היא שאין שינוי בשמש.

"שני אחים שנשפך דמם ביום אחד "
הכוונה לשמש ולירח שבזמן אחד, הירח לא מושל כי יום, והשמש לא מושלת כי הירח מסתיר אותה.

"על אב בית דין, על נערה המאורסה":
כדי שיקרה ליקוי חמה, הלבנה צריכה להיות בדיוק באותו מקום בשמים שבו נמצאת החמה, על מנת שתסתיר אותה מעינינו כראוי. לכן הגמרא אומרת "על אב בית דין, על נערה המאורסה". אב בית דין רומז למזל טלה, שהוא ראש המזלות, ונערה המאורסה היא בתולה שנמצאת אחרי מאזניים, זנב הטלה. הגמרא נקטה מזלות אלו כדוגמא (בגלל שטלה הוא ראש המזלות) אך האמת היא שמבחינת המיקום האסטרונומי, אם הלבנה תהיה בכל מזל יהיה ליקוי לבנה, בתנאי שהשמש גם נמצאת שם.

המעניין, שבסוף דבריו הרמ"א אומר כשל"ה, שליקוי חמה הוא אכן סימן רע לאומות העולם כדברי הגמרא, ושהקב"ה גזר כך על הטבע.

איך מתמודדים עם מימרות חז"ל תמוהות?
המהר"ל בספרו באר הגולה נותן לנו את ההסתכלות הכללית הנכונה למאמרי חז"ל כעין זה. הבאר השישי עוסק לדבריו ב"התלונה הששית, באמרם כי היה נעלם מהם חכמה האנושית, הם החכמות אשר לפי שכל האנושי". כלומר, מימרו חז"ל שמשתמע מהם לכאורה שחז"ל לא ידעו את חכמות הטבע. בעמוד קו' המהר"ל מביא את הגמ' שלנו, ומביא את הקושיא עליה: "וסבות אלו שנתנו בלקות המאורות לפי דעתם יכחיש החוש הנגלה, כי ידוע שלקות המאורות תלוי במהלך המאורות, בחבורם ובנגודם… ואם כן איך אפשר לומר שיהיה לקות המאורות תלוי בדברים כאלו, שהאדם יודע זמן הלקות שהם על החשבון ואיך יתלו הלקות בחטא המעשים". המהר"ל מסביר "שאין מדרך חכמים ז"ל להסיר הסבה הקרובה שוודאי תלוי לקות המאורות במהלך המאורות, אבל סבת הסבה נתנו הם ז"ל. כי אם לא היה החטא בעולם לא היה דבר זה, כי אין ספק שלקות המאורות הוא פחיתות גדול וחסרון בעולם…" המהר"ל אומר שמכיוון שלקות המאורות היא חסרון, ודאי חסרון זה נובע מכך שיש מציאות של חטאים בעולם, וזו כוונת הגמרא שלנו, להסביר את "סיבת הסיבה" לליקוי, ולא את הסיבה שאנחנו רואים בעיניים.

תלמיד המהר"ל, האסטרונום דוד גנז, חיבר ספר אסטרונומיה בשם "נחמד ונעים" (נקרא במקור "מגן דוד"). בשער י"א, בסימן רצז, הוא דן "אם לקות המאורות יבשרו או יגידו על גזירות רעות". בתחילת דבריו הוא אומר "אמת הדבר ולא יכחש בשום אופן שלקות המאורות יבשרו ויגידו על גזירות רעות כאשר כבר העידו על זה חז"ל בסוכה פרק הישן". לאחר מכן הוא מקשה את הקושיא שנזכרה לעיל, ומתרץ: "ונראה ליישב זאת המבוכה קצת ע"י הדחק ולומר מאחר שכבר ידוע אצלו שיצר לב האדם רע מנעוריו לפי מעשי בני אדם לעולם בכל עת וזמן הם חייבי כליה לולי חסדי ה' יתברך ע"כ הוא יתברך יסד מששת ימי בראשית להראות לבני אדם את אותותיו ושבט מוסר כאלו אמר שובו בנים שובבים, ואם לא ישובו יניח לממשלת הכוכבים כטבעם להביא דבר חרב רעה או שאר עונש ח"ו".

לסיכום: הגמרא במסכת סוכה מונה חטאים שעליהם יש ליקוי חמה. ראינו שיש שהסבירו שהגמרא מדברת על סוג ליקוי אחר מהמוכר לנו, ויש שהסבירו שלמרות שאפשר לחזות ליקוי מראש, בכל זאת הליקוי מלמד אותנו עניין עקרוני על חטאינו ועל חטאי העולם.

[1] באותו עמוד הגמרא מביאה שליקוי חמה הוא סימן רע לאומות העולם שמונים לחמה (בניגוד לליקוי לבנה שהוא סימן רע לישראל), ולכאורה זה סותר לברייתא שלנו שהחמה לוקה בגלל חטאי ישראל. התירוץ הפשוט הוא שהברייתות חולקות, ראה ערוך לנר בהרחבה.