הגמרא בהוריות (י.) מספרת: "רבן גמליאל ורבי יהושע הוו אזלי בספינתא (=הפליגו בספינה) בהדי דר' גמליאל הוה פיתא (=ר' גמליאל הביא פת) בהדי רבי יהושע הוה פיתא וסולתא. (=פת וסולת) שלים (=התסיים, אזל) פיתיה דר' גמליאל סמך אסולתיה דרבי יהושע (=סמך על הסולת של ר' גמליאל שיכינו איתו עוד לחם) אמר ליה מי הוה ידעת דהוה לן עכובא כולי האי דאיתית סולתא (=איך ידעת שנתעכב כ"כ שהבאת סולת?) אמר ליה כוכב- אחד לשבעים שנה עולה ומתעה את הספנים, ואמרתי שמא יעלה ויתעה אותנו…"

בזמנים האלה (וגם כיום במובן מסוים) רבי החובל היו נוהגים להיעזר בכוכבים ובשאר גרמי השמיים כדי לנווט את ספינתם בים הגדול. אם לדוגמה באזור הצפוני של כדור הארץ רצו להפליג ממערב למזרח, הספנים דאגו שבכל מהלך ההפלגה כוכב הצפון יהיה משמאלם. אם הבחינו שהוא לא משמאלם, הבינו מיד שהם סטו מן הדרך והחזירו  את הספינה למסלולה.  מסופר פה על שני תנאים שחיו בארץ ישראל לאחר חורבן בית שני (שנים ספורות לפני ספירת הנוצרים) ולעתים הם היו מפליגים בים לצרכי פרנסה או לעניינים פוליטיים שקשורים למלכות.   ורואים כאן שאע"פ שזמן ההפלגה היה משוער יחסית, ר' יהושע לא סמך על זה וליתר ביטחון הביא איתו גם סולת שמא  תתארך הפלגתם בגלל הטעיה של כוכב שעולה אחת לשבעים שנה ומתעה את הספנים.

לכאורה זה בכלל לא ברור. מי שמכיר את מפת השמיים לא אמור לחשוש שפתאום יפתיע אותו כוכב לא מוכר. גרמי השמיים 'מתחלפים' בצורה מסודרת ושיטתית במהלך כל הלילה, ובהתאם לעונות השנה, ליום בחודש, ולמיקום בכדור הארץ.  לא אמור לצוץ פתאום כוכב לא מוכר.