קוראי ההגדה חדי העין, ישימו לב לנקודה מעניינת להקשר האסטרונומי של חג הפסח.
כידוע, האליל של מצרים היה שה. יציאת מצרים הייתה בחודש ניסן שמזלו טלה.
האם יש קשר בין הדברים?

ראשית, יש לעשות סדר ולהסביר מהו טלה ומהו שה.
לבעל החיים שנקרא 'כבש' ישנם שלושה מצבי גדילה:
1) בינקותו (עד גיל 4-5 חודשים) הוא נקרא – טלה.
2) לאחר שמפסיק לינוק ועד גיל שנה, הוא נקרא – שה.
3) מגיל שנה ומעלה הוא נקרא – איל.

המלאך הרוחני של מצרים – מזל טלה
הזוהר[1] מספר שהשר הרוחני של מצרים היה מלאך בשם 'דומה' או 'עוזא' או 'מצרים' על שם האומה שלו. הוא היה מגדולי שרי האומות בשמיים, עד כדי כך שהיה ראשון מבן שבעים שרי האומות ונחשב 'בכור' להם.

המצריים היו בקיאים גדולים בחוכמת המזלות, וידעו שהשר שלהם צורתו כצורת טלה והוא שולט על מזל הטלה שהוא הראשון ו'הבכור' לכל גלגל המזלות[2], ולכן גם שולט בחודש ניסן שהוא הראשון לכל החודשים בשנה, וממילא החזק שבכולם.

המצריים היו עובדים את מזל 'טלה' שבשמיים על ידי עבודת ה'טלה' בארץ[3]. הם היו עובדים את הטלה ואת השה, כי בתחילה מזל טלה נראה קטן ועם הזמן הולך וגדל ונעשה 'שה'[4]. העבודה למזל טלה הייתה בכך שהיו מקטירים ריחות טובים, רוקדים לפניו ונמנעים לאכול את בשרו. זמן עבודתו היה מהעשירי לחודש ניסן ועד לסוף החודש, ושיא החגיגות היו בט"ו לחודש ניסן כאשר הירח מלא, והבכורות שנחשבו לכהנים סגדו לטלה.

המצריים היו בטוחים שאין שום כוח בעולם שיכול לגבור על מזלם 'מזל טלה' שהוא ראש למזלות, ובעיקר בזמנו בחודש ניסן ראש החודשים[5].

השלטון הרוחני של מזל טלה על ישראל

המצרים האמינו, שבמהלך שהות עם ישראל במצרים הצליחו המצריים לכפוף את עם ישראל על ידי כשפים תחת השר הרוחני של מצרים[6]. מתוך הכפיפות הזו התחילו ישראל להשתעבד תחת מצרים ולהיות עבדים. הטלה עיכב את ישראל במצרים, ולכן במשך מאתיים ועשר שנים עם ישראל היה משועבד רוחנית תחת השר של מצרים –  מזל טלה.

בכדי לגאול את עם ישראל ולהוציאם ממצרים, הקב"ה היה צריך להכניע ולהפיל קודם כל את שרם הרוחני של האומה המצרית כמו שכתוב "ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים".

אך איך מכניעים את שרם של מצרים? איך מכניעים את מזל טלה?

המאבק בין עם ישראל לשר של מצרים

בכדי להכניע את השר של מצרים יש לבטל את דרך העבודה זרה שהיו עובדים לו[7]. לכן כל מכת בכורות וקורבן הפסח סובבים סביב הטלה והשפלתו.

"דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת… וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם: וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם: וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ: אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ" (שמות יב, ג – ט)

מתוך הפסוקים עולים שני נושאים עיקריים.
ראשית, לקיחת הכבש עד פסח. ה' מצווה את ישראל לקחת את השה ארבעה ימים לפני הפסח ולשמור אותו על ידי קשירתו לכרעי המיטה. באותם ימים הכבש היה צועק, אך המצריים לא יכלו להושיעו[8], זהו דימוי ללקיחת אסיר לכלא לפני הוצאתו להורג. באותה שבת שלפני פסח (שנקראת אצלנו שבת הגדול) דן הקב"ה את שר מצרים והוריד אותו מכוחו ובכך המשיכו ישראל להשתחרר משליטתו עליהם.

שנית, דיני הקרבת ואכילת הכבש. עם ישראל מצווה לשחוט את הכבש ולאוכלו, לא לשבור בו עצם, ולהזות את הדם על המשקוף. הביזוי באכילת אלוקי מצרים מובן, המטרה באיסור שבירת העצמות הוא שבכך ניכר שאלו עצמות שה. בני ישראל  זרקו את העצמות בשוק והיו הכלבים אוכלים אותם[9]. וכן בציווי לתת את דמו על המשקוף כדי שיהיה דמו ניכר לכל[10].

השר של מצרים מגיע לסופו בעת המרדף אחרי ישראל בים סוף

עם ישראל לא היה צריך רק להשפיל את הכבש, הוא היה צריך לנצח אותו בשיא כוחו[11]. שיאו של מזל טלה הוא בט"ו בניסן בחצי הלילה כשהירח מלא ובאמצע השמיים, בשיא החגיגות והעבודה לטלה – דווקא אז יצאו בני ישראל ממצרים.

מזל טלה הושפל מאוד במכה העשירית אך עדיין לא הוכרע[12], ולכן פרעה ואנשי מצרים עדיין מאמינים וסומכים על כוח מזלם ורודפים אחרי בני ישראל. הם תופסים אותם על ים סוף.

הכנעתו הגמורה של שר מצרים ושל מזל טלה הייתה בקריעת ים סוף. המדרש[13] מספר שכשמצרים נכנסים לים סוף וטובעים בו הקב"ה מטביע מנער ומכניע את שרו של מצרים, כפי שנאמר "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים", לשון יחיד, שזהו בעצם השר הממונה על מצרים[14].

כך יצאו ישראל לחירות, ממצרים וממזלם ה'טלה'.

ישראל הכריעו והכניעו את שרם של מצרים, את מזל טלה שבשמיים. לכן, זכר לכך, אנחנו חוזרים כל שנה במזל טלה באמצע ניסן להזכיר את הניצחון והגדולה של הקב"ה על כל מערכות השמיים, על כל המזלות, שהרי ישראל הם מעל למזל, והקב"ה מעל לכל הכוחות.

חג חירות שמח!
נריה כהן.

[1] זוהר פרשת שמות דף יח ע"א
[2] פענח רזא פרשת בא ד"ה מן הכבשים ומן העיזים
[3] בעלי ברית אברהם מלכים א ד"ה ויאמר אליהו
[4] זוהר פרשת פנחס דף רנא ע"ב
[5] 'דברים אחדים' להחיד"א דרוש כט לשבת הגדול דף קמט ע"ב
[6] בעלי ברית אברם' תחילת פרשת וארא ד"ה ולכן אמר
[7] עץ הדעת טוב' מתוך כתב יד לר' חיים ויטאל דף יז אות מא ד"ה לשבת הגדול
[8] זוהר פרשת פנחס דף רנא ע"א ד"ה ובשעתא דמצראי
[9] זוהר פרשת פנחס דף רנא ע"א ד"ה ותו עצם לא תשברו
[10] 'צרור המור'  פרשת בא יב, א – ב ד"ה וראשית כל דבר
[11] של"ה הקדוש תורה שבכתב פרשת בא ד"ה סודות קרבן פסח. ברכת טוב על התורה פרשת אמור דף פו ע"א טור א ד"ה ואפשר שעל כן נתלו
[12] 'ערבי נחל' פרשת בלק דרוש ג' ד"ה ויובן
[13] 'שמות רבה' כא, ה
[14] 'ספר הליקוטים' להאר"י פרשת כי תצא על פסוק 'עוד כי תצא למלחמה על אויבך