ראש השנה הוא גם ראש חודש, אך אם חיפשתם שבת מברכין לפני ר"ה וודאי הופתעתם לגלות שלא ברכנו את החודש. וגם בתפילות ר"ה אין זכר למוספי ר"ח. ממש התעלמות מוחלטת מר"ח הראשון של השנה. למה יגרע חלקו?

הלבנה איננה סטטית, היא משתנה כל יום ויום. מחד זה מראה על גמישות ורצון לתנועה ושינוי, מאידך היא מסמנת לנו משהו לא יציב בניגוד לשמש שהיא קבועה וקיימת ללא תנועה ותזוזה כלל.

אך חז"ל מלמדים אותנו שבתחילת הדרך גם הלבנה הייתה קבועה כמו השמש. הרצון האלוקי בבריאת העולם בצד האידיאלי יצר שני מאורות גדולים. ורק לאחר שחטאה הלבנה, היא הפכה להיות המאור הקטון. במה חטאה הלבנה? בחטא הגאווה, בחטא האמירה אני אמלוך, התרעמה על כך שאין שני מלכים משמשים בכתר אחד, היא רצתה את כל הבמה לעצמה, "אם אני כאן הכל כאן".

וכדבריו של הרב קוק באורות הקודש ג' עמ' קמה "אני בתוך הגולה, האני הפנימי אינו מתגלה לאדם, רק לפי מדת הטהרה והקדושה שלו, לפי המידה שבה הנשמה מאירה באדם. חטא האדם הראשון בכך שהתנכר לעצמו, בכך שהקשיב לדעתו של הנחש ואיבד את קולו הפנימי. חטא כשלא ידע להשיב תשובה ברורה לשאלה "איכה!?". חטא עם ישראל כשהלך אחרי אל זר מפני ששכח את עצמיותו. חטאה הלבנה כשקנאה בשמש איבדה את שמחת חלקה כשהשוותה את עצמה אל זולתה. וכה הולך העולם וצולל באובדן האני של כל אחד, של הפרט ושל הכלל."

ייתכן לומר שבר"ה אנו רוצים להחזיר את הלבנה לגודלה המקורי, כפי מחשבת הבריאה האידאלית לפני החטא. אנו רוצים לבטא בכך שביום ר"ה אנו לא מזכירים חטאים, לא של יושבי הארץ ולא של גרמי השמים. אנו לא אומרים אבינו מלכנו ולא תחנון. אלא משתחווים למלך ואומרים אנו עבדיך בבחינת "אנת תמלוך" ולא אנן.

כשאנו 'מתעלמים' מקידוש ר"ח תשרי אנו כביכול אומרים כלפי שמיא: גם הלבנה גדולה כמו השמש. ביום בריאת האדם – א' תשרי אנו חוזרים למצב הקדמון לפני החטא, יום בו עבדי המלך (אלו בארץ ואלו בשמים) משבחים אותו וממליכים אותו ללא חטאים.

אז מתי הלבנה תחזור לתפקיד שלה לאחר החטא? הרי בהמשך השנה אנו כן מקדשים ורואים אותה בקטנותה!
במוצאי יום הכיפורים נברך את הלבנה , לאחר שהתוודינו והודינו על חטאינו, ועל המציאות החלקית שאנו חיים בה. אזי נוכל לברך את הלבנה מתוך הכרה שיש חטא, יש נפילה ממחשבת הבריאה האידאלית ואעפ"כ יש אפשרות לשוב בתשובה. יש חטא ויש תיקון. אנחנו כמו הלבנה המתחדשת, שאמנם הולכת ומתמעטת אך עם זה הולכת וגדלה עד טו' בחודש שבו יכול חג הסוכות- שיא האמונה סיהרא באשלמותא בצילא דמהמנותא (צל האמונה) ודרך הסכך נשקיף אל הכוכבים ונזכור שאנחנו דרים בעולם ארעי שכמו הלבנה הולך וזז ומשתנה ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים.

שנה טובה , שנה של שינוי וקביעות המשמשים בעירבוביא כשני מלכים.